תסחיף ריאתי


פורסם ב- 3 בנובמבר 2010 – 17:54 | מאת עו"ד טל נבו

רשלנות רפואית בטיפול במקרים של תסחיף ריאתי היא נושא המאמר הבא.

תסחיף ריאתי הוא חסימה של עורק הריאה הראשי או של אחד מסעיפיו על ידי קריש דם או תסחיף שומני שזרם במערכת הדם.

מקרי רשלנות רפואית תסחיף ריאתי

תסחיף ריאתי הוא מצב חירום רפואי שטיפול לא נכון בו יכול להוביל לנזק בלתי הפיך למטופל עד עדי מוות. הערכת הסיכון לתסחיף ריאתי מתבצעת בדרך כלל לפי מדד Wells שבוחן את הסיכון להיארעות של תסחיף ריאתי. התסמינים יכולים לכלול כיחלון בציפורניים, כאבים בחזה וקוצר נשימה, ועוד. כמו כן יכולים להופיע ירידה בתפקוד חדר ימין באקו, וכן בין היתר סינוס טכיקרדיה באק"ג.

עילות תביעה בגין רשלנות רפואית תסחיף ריאתי

• היעדר אבחון, אבחון שגוי, אבחון מאוחר של תסחיף ריאתי

• אי לקיחת אנמנזה מפורטת הכוללת גיל, מין, היסטוריה רפואית (אשפוז ממושך, היריון, ניתוח, בעיות במערכת הקרישה, הם גורמים שמעלים את הסיכון לתסחיף ריאתי), טיפול תרופתי (גלולות למניעת היריון למשל משנות את התכולה של הרכב הדם), ועוד. כמו כן נדרשת בדיקה גופנית של הרופא לאיתור סימנים גופניים לתסחיף.

• מעשים ומחדלים רשלניים שהיו יכולים להוביל לחוסר טיפול, השהייתו, או החלטה על ביצוע הליך רפואי בלתי מתאים שגרם לתובע נזק גופני או החמיר את מצבו;

• אי הפניה לביצוע בדיקות כולל בדיקת דם ל D dimer, בדיקת אק"ג ואקו וכן בדיקות הדמיה כגון צילום חזה ו CT בית חזה

• היעדר הסכמה מדעת כאשר נדרשת פרוצדורה כירורגית להוצאת הקריש

• ביצוע הפרוצדורה הרפואית בחוסר מיומנות ובחוסר מקצועיות תוך הפרת חובת הזהירות וסטייה מאמות המידה שנקבעו במבחן הרופא הסביר

• רשלנות במתן תרופות מבחינת סוג ומינון ומבלי לבדוק את רגישות המטופל לתכשיר

פסקי דין- פסק דין- רשלנות רפואית תסחיף ריאתי

תא (חי') 14578/00 עזבון המנוחה להב רחל ז"ל נ' ד"ר דיוקמן רוני- המנוחה נפטרה ביה"ח כרמל מתסחיף ריאתי מסיבי. הנתבע הוא רופא נשים במקצועו שעקב אחר המנוחה מבחינה גניקולוגית, ורשם לה גלולות למניעת היריון. הנתבעת השניה (קופ"ח כללית) היא הבעלים והמחזיקה בביה"ח כרמל שלחדר המיון שלו הגיעה המנוחה פעמיים: בפעם הראשונה הגיעה המנוחה בלילה לחדר המיון ושוחררה למחרת לביתה ללא אבחנה. בפעם השניה הגיעה המנוחה בשעות הבוקר, ובמהלך שהותה במיון חלה הדרדרות במצבה שפורשה כתסחיף ריאתי. המנוחה נותחה בביה"ח באופן דחוף, וקרישים רבים הוצאו מעורק הריאה הראשי. המנוחה לא התאוששה מהניתוח ולא היה ניתן לייצב את מצבה ההמודינאמי, ועקב קריסת מערכות כללית נותרה המנוחה מחוסרת הכרה עד שנפטרה יום אחרי הניתוח. הרופאים בחדר המיון סטו מסטנדרט ההתנהגות של רופא סביר שעה שלא תיעדו את תלונותיה של המנוחה, התעלמו מתלונות המנוחה על קשיי נשימה, ונתנו פרשנות שגויה לפיה מדובר בכאב גרמי מבלי שביררו עם המנוחה לגבי קיומם של גורמי סיכון לתסחיף ריאתי (השמנת יתר ונטילת גלולות). ביהמ"ש פסק לטובת התובעים סך של 1,192,695 ₪.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית תסחיף ריאתי, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון 0524787850

רשלנות רפואית בתחום האונקולוגיה / אונקולוגיה


פורסם ב- 14 באוקטובר 2010 – 17:34 | מאת עו"ד טל נבו

רשלנות רפואית בתחום האונקולוגיה / אונקולוגיה היא נושא מרתק.

אונקולוגיה היא התחום ברפואה שעוסק בחקר מחלות הסרטן והטיפול בהן. האונקולוג מרכז את הפעולות הטיפוליות בחולה עם סרטן מאובחן. רוב האונקולוגים לדוגמא לא לוקחים חלק בניתוחים הקשורים למחלה אך האונקולוג נמצא בקשר עם המנתח כדי להבין את התפשטות הסרטן. האונקולוג מתאים בדרך כלל בין החולה וסוג הסרטן ממנו הוא סובל והטיפול המתאים כגון הקרנות, כימותרפיה, טיפול חיסוני, או ניתוח. סרטן הוא מושג רחב מאד והוא יכול להתרחש במערכות שונות ורבות בגוף האדם.

מקרי רשלנות רפואית בתחום האונקולוגיה / אונקולוגיה

ישנם סוגים שונים של סרטן שפוגעים במערכות שונות של גוף האדם. תסמינים שונים שיכולים להעיד על סרטן יכולים להעיד גם על מחלות אחרות שאינן סרטן. קיימות בדיקות שונות שבאמצעותן ניתן לאתר גידולים סרטניים, וכן לאמוד את קצב ההתפשטות של הסרטן בגוף. לא מעט פעמים האונקולוג נדרש לעבוד עם מומחים בתחומים אחרים, לפי סוג הסרטן שהתפשט בגופו של החולה, או לפי הסיבוכים שנוצרו בגופו של החולה. הרופא האונקולוג עוסק בסוגיות כגון טיפול מקל, אבחנה, סוגיות אתיות, ומעקב אחר מצבו של החולה. השאלות האתיות שבהן יעסוק האונקולוג ידונו לדוגמא בטיפולים מאריכי חיים לחולה

עילות תביעה בגין רשלנות רפואית בתחום האונקולוגיה / אונקולוגיה

• אי ביצוע מעקב רפואי אחר מצבו של החולה.

• מעשים ומחדלים רשלניים שהיו יכולים להוביל לחוסר טיפול, השהייתו, או החלטה על ביצוע הליך רפואי בלתי מתאים שיכלו לגרום לתובע נזק גופני.

• המלצה על אפיק טיפולי לא מתאים.

• היעדר המלצה על אפיק טיפולי לסרטן

• המלצה מאוחרת מידי על אפיק טיפולי בסרטן

• היעדר אבחון, אבחון מוטעה, אבחון מאוחר של סוג הסרטן הרלבנטי

רשלנות רפואית במתן תרופות מבחינת סוג ומינון ומבלי לבדוק את רגישות המטופל לתכשיר

• אי הפניה לביצוע בדיקות כולל בדיקות דם, ביופסיה בדיקות הדמיה (רנטגן, CT, MRI, אולטרה סאונד) וכן בדיקות הרלבנטיות לתחום הספציפי של המחלה.

פסקי דין- פסק דין- רשלנות רפואית בתחום האונקולוגיה / אונקולוגיה

ת.א 1034/95 מוטיאי נ' קופת חולים כללית- התובע, בהיותו בן 4, אושפז בבית החולים קפלן בשל חום גבוה ונפיחות בלסת השמאלית שהלכה וגדלה על אף טיפול אנטיביוטי. בעת האשפוז מצבו של התובע היה ירוד ואצל הצוות הרפואי החל לעלות חשש שמדובר בגידול ממאיר מסוג לימפומה. בשל כך ולאור הייעוץ של האונקולוג פרופ' שטיין הוחל אצל התובע כחמישה ימים לאחר האשפוז, טיפול כימותרפי במקביל לטיפול האנטיביוטי. שלושה ימים לאחר הטיפול הכימותרפי האחרון, הופיעו אצל התובע פירכוסים וקשיי נשימה, הוא איבד את הכרתו ושב אליה לאחר מספר שבועות. בהמשך מצבו השתפר אך התובע נשאר פגוע מבחינה נוירולוגית. לטענת התובעים, הנזקים נגרמו בשל הטיפול הכימותרפי שקיבל התובע. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של רשלנות באבחנה ובטיפול הרפואי שהעניקו הרופאים המטפלים והרופאים היועצים לתובע

רשלנות רפואית בשחרור מאשפוז?


פורסם ב- 12 ביולי 2010 – 17:56 | מאת עו"ד טל נבו

תא (חי') 678–04 ניסימוב אירנה נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות (מחוזי; רון סוקול; 08/07/10) – 20 ע'

לא הוכחה רשלנות רפואית בשחרור התובעת מהאשפוז (לא הוכח כי ההורים לא הועמדו על חשיבות המשך האשפוז והמעקב) או בביצוע ההחייאה (בשל הימצאותו של הרופא התורן במחלקה סמוכה). עוד ניתן לקבוע, כי ההידרדרות במצבה של התובעת נבע מהמחלה המטבולית ממנה סבלה ומחלה זו היא שגרמה לנזקיה, ולא אירוע ההחייאה.

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1995, בעקבות טיפול רפואי שקיבלה בבית החולים הלל יפה. הדיון מתמקד בשאלת אחריות צוות בית החולים לנזקים שנגרמו לתובעת לאחר אירוע של דום לב והחייאה בחדר המיון של ביה"ח ביום 22/1/96. טענות התובעים לאחריות הנתבעת מופנות בעיקר: א. לנסיבות שחרור התובעת מאשפוז קודם ביום 26/11/95, מבלי לתת להורים הנחיות מספיקות ומבלי להעמידם בפני הסכנות הטמונות בשחרור בניגוד להמלצת הרופאים; ב. לעיכוב בביצוע ההחייאה בעת הגעתה לבית החולים ביום 22/1/96.

ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה וקבע כי:

מוסכם על כל המומחים כי האירוע המשברי מיום 22/1/96 לא התפתח על רקע המום הלבבי אשר התגלה אצל התובעת באשפוז הראשון. ביהמ"ש מקבל את הערכות המומחה מטעם הנתבעת, לפיהן מחלה מטבולית על רקע זיהומי, היא שגרמה להידרדרות במצב התובעת עד כדי דום נשימה ודום לב. האם גם הנזקים שמהם סובלת כיום התובעת נובעים ממחלות אלו, או שמא מאירוע דום הנשימה והלב? ביהמ"ש בחן את העדויות וחוות הדעת השונות והגיע לכלל מסקנה כי יש לקבוע בבירור כי הנזקים הנוירולוגים שנגרמו לתובעת ברובם, אם לא כולם, נובעים מהמחלה המטבולית ולא מאירוע ההחייאה.

בתביעת רשלנות רפואית, על התובע להוכיח את כל רכיבי העוולה ובהם הפרת חובת זהירות, קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק וקיומו של נזק. אולם במצבים רבים יש קושי בהוכחת כל רכיבי העוולה שכן החיים מזמנים מצבים מורכבים. קשיי הוכחה בולטים במיוחד כאשר מספר גורמים עשויים לתרום להתפתחות נזק ורק חלקם גורמים עוולתיים. במקרים כאלו על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי שבין התרשלות הגורם המעוול לנזק שנגרם. קושי מיוחד יש מקום בו הגורם המעוול "רק" החמיר מצב קודם, שאז על התובע להוכיח גם איזה חלק מהנזק הוחמר בשל העוולה. מצבים אלו יוצרים עמימות עובדתית.

על אף הערות השופט ברק בע"א 8279/02, נקבע בע"א 7375/02 כי לעתים ניתן לבסס אחריות גם במצבים של עמימות עובדתית ביחס לקשר הסיבתי בין מעשה העוולה לנזק – "סיבתיות עמומה" – ולהטיל אחריות על נתבע אף אם לא הוכח קשר סיבתי בין מעשיו לנזק, ובלבד שהוכחה הסתברות כי גרם את הנזק. הודגש, כי יש לרכך את הכלל הדורש הוכחת קשר סיבתי בין התרשלות ונזק ע"פ מאזן ההסתברות רק במקרים בהם גישת "הכל או לא כלום" גורמת לאי צדק. אי צדק זה יכול להתעורר, למשל, כשמוכח שקיימת אי ודאות מובנית בשאלה מי מבין גורמי סיכון מוכרים לנזק, שחלקם עוולתיים, גרם בפועל לנזק.

על פסק דין זה הוגשה בקשה לדיון נוסף שטרם הוכרעה, ועל כן ביהמ"ש כאן לא יביע עמדה לגבי ההלכה האמורה. עם זאת יצוין כי גם הדוגלים בהלכה זו מסכימים שעל התובע הנטל להביא נתונים לקיומו של הקשר הסיבתי ההסתברותי. במקרה הנדון לא הובאה כל ראיה לגבי האפשרות של חלוקת הנזק בין הגורמים שתרמו להתרחשות הנזק; לא הובאה כל ראיה כי עסקינן ב"סיבתיות עמומה" וכי לא ניתן להביא ראיות ברורות לעניין תרומתו של כל גורם לנזק; לא הובאו כל נתונים סטטיסטיים לגבי הנזקים שעשויים להיגרם עקב איחור בהחייאה או לגבי היקף ההחמרה הצפוי בשל עיכוב שכזה. די בכך כדי לקבוע שהתובעים לא הוכיחו את הקשר הסיבתי בין האירוע של דום הנשימה ודום הלב לבין נזקי התובעת.

זאת ועוד, כדי לשכנע בקיומה של אחריות לנזק, על התובע לשכנע כי לפחות אחד הגורמים הינו עוולתי, וכי קיימת התרשלות מצד הנתבע. במקרה הנדון יש לקבוע, כי לא הוכחה התרשלות של הרופאים – לא בשחרורה של התובעת מהאשפוז השני ולא בביצוע ההחייאה –

אשר לעניין השחרור מאשפוז. אין ספק כי מקום שבו מבקש חולה או מבקשים הוריו של קטין, לשחררו מאשפוז שלא ע"פ המלצות רופאיו, חלה על הצוות הרפואי חובה להבטיח את שלום החולה. לעיתים יש צורך לנקוט בהליך משפטי לכפיית האשפוז, אולם לעיתים די בכך שיימסר לחולה או לאפוטרופסיו כל המידע הנדרש לקבלת החלטה מושכלת. במקרים כאלו יש להעמיד את החולה בפני הסיכונים הצפויים אם ישוחרר, להסביר לו מה הם התסמינים שמחייבים המשך טיפול, חזרה לבית החולים וכו'. בסופו של יום, למעט במקרים של סכנת חיים המצדיקים כפיית האשפוז, שיקול הדעת להישאר באשפוז או להשתחרר, הינו של החולה. במקרה הנוכחי לא שוכנע ביהמ"ש שהצוות הרפואי לא פעל כנדרש.

אשר לאירוע ההחייאה. לטענת התובעים, לא היה רופא בחדר המיון כשהגיעו. ע"פ נהלי ביה"ח, היה הרופא התורן בחדר המיון רשאי לעזוב ולעבור למחלקת הילדים הסמוכה. אכן, אין ספק כי בבתי חולים אוטופיים צריכים להימצא די רופאים למלא את כל המשימות השוטפות ולהותיר מספיק רופאים כוננים לקבל כל חולה שיגיע לחדר המיון. אלא שהמציאות הקיימת בבתי חולים בארץ אינה כזאת ועל כן יש לבחון האם התנהגות הרופאים ובתי החולים היתה סבירה, בשים לב לאפשרויות ולסיכונים הצפויים. במקרה הנדון, חדר מיון ילדים צמוד לחדרי מחלקת הילדים, ולא נדרש זמן רב לעבור במסדרון המפריד

ביניהם. קביעת תורנות בין מחלקות סמוכות כך שכל אחד מהתורנים יכול לעזור לחברו, אינה בלתי סבירה.

רשלנות רפואית בתחום האסתטיקה / הניתוחים הפלסטיים


פורסם ב- 1 ביולי 2010 – 14:20 | מאת עו"ד טל נבו

רשלנות רפואית בתחום האסתטיקה והניתוחים הפלסטיים נפוצה מאד בימים אלו.

החברה המודרנית מקדשת את אידיאל היופי והמראה החיצוני. כולם היום רוצים להיות יפים יותר, צעירים יותר, ומושלמים יותר. העוסקים בתחום הרפואה והקוסמטיקה גילו כולם את מכרה הזהב הטמון בהתעסקות בתחום זה, ורבים מבקשים לעסוק לדוגמא בתחום הכירורגיה הפלסטית. הבדל משמעותי בין תחום זה לבין תחומי רפואה אחרים היא שהפעולות והטיפולים בתחום זה הם פעמים רבות ללא צורך רפואי מיידי. כמו כן במקרים של טיפולים אלו המטופל או המטופלת הם שמגיעים לרופא ולא כמו בחדר מיון לדוגמא הרופא מגיע למטופל. כמו כן, הפסיקה נוטה להחמיר במקרים של רשלנות רפואית בתחום זה וזאת בעיקר משום שלא מדובר בטיפול מציל חיים אלא בטיפול אסתטי בלבד. יחד עם זאת, רשלנות בתחום הטיפול בלייזר והטיפולים הקוסמטיים יכולה להיות כואבת מאד.

טיפים לזהירות בטיפולי לייזר וטיפולים קוסמטיים

• סקר שוק. לא הכוונה שלנו היא לא רק למחיר, המחיר הוא רק גורם אחד בקבלת ההחלטה היכן לבצע טיפולים קוסמטיים וטיפולי לייזר, וישנם גם גורמים חשובים ממנו. לפני קבלת החלטה על ביצוע טיפולים מסוג זה יש לברר מה ההסמכה של הגורמים המטפלים, מה השכלתם, כמה שנות ניסיון יש להם בביצוע טיפולים מהסוג בו אתם מעוניינים, ומה אחוזי ההצלחה שלהם. כמו כן ודאו שיש למרפאה רישיון הפעלה וכי קיים בשטחה חדר התאוששות לשם תועברו לאחר ביצוע הניתוח. אתם הרי לא באמת מעוניינים ששרלטן מתחזה יהיה אחראי על עיצובו החדש של האף שלכם.

• מכשיר הלייזר שבו משתמשים להסרת שיער בלייזר הוא מכשיר רפואי, ולכן הפעלתו חייבת להיעשות על ידי רופא או אחות מוסמכת. זאת להבדיל ממכשיר ה IPL שהוא מכשיר קוסמטי בלבד ולכן אין צורך ברופא לשם ביצוע הטיפול. לכן כאשר אתם מתעניינים בהסרת שיער בלייזר וודאו כי מבצע הטיפול הנו רופא מוסמך, כאשר רצוי שאותו רופא מבצע יהיה גם רופא עור.

• ניתוח פלסטי וכל טיפול קוסמטי שדורש התערבות ניתוחית הם התערבויות הדורשות חובות מוגברות מצד הרופא המטפל. על המנתח המבצע את ניתוח הזה לוודא שאתם מסכימים לניתוח ולתת לכם את כל המידע הדרוש על הניתוח, על תוצאותיו, על הטיפול אחריו, ועל הסיכונים הכרוכים בו.

• פעמים רבות לאנשים שפונים להסרת שיער בלייזר לא ניתן כל המידע הנדרש על מנת שהם יחליטו שהטיפול אכן מתאים להם. לדוגמא, ישנם אנשים שסובלים מתופעה של הצטלקות יתר, ובמקרים של טיפול בהסרת שיער בלייזר יכולות להיווצר צלקות גדולות ולא אסתטיות אפילו מעבר למקום הכוויה. אי מתן הסבר לגבי הסיכון ליצירתן של צלקות אלו מהווה פגיעה ביכולתו של המטופל לתת הסכמה מדעת לטיפול. במקרים של רשלנות רפואית בהסרת שיער בלייזר בית המשפט נוטה להחמיר עם הגורם המטפל משום שלא מדובר בטיפול שניתן בשביל הצלת חיים אלא טיפול אסתטי בלבד.

המידע באדיבות משרד עורכי דין נבו מולסון המייצג מאות נפגעי רשלנות רפואית

עצירות- הירשפרונג


פורסם ב- 1 ביולי 2010 – 9:53 | מאת עו"ד טל נבו

ישנם מצבים של תביעות רשלנות רפואית עקב אי אבחון בזמן או אי טיפול ראוי במצבים של עצירות, כאבי בטן או מחלת הירשפרונג.

מכון לאומי של בריאות ומצוינות קלינית (National Institute for Health and Clinical Excellence) של אנגליה הנחיות של אבחון וכן טיפול במקרים של עצירות בילדים ובמבוגרים צעירים.

להלן המלצות המכון:

1. אנמנזה ובדיקה גופנית:

• אבחון עצירות ניסמך על זהוי לפחות 2 תסמינים שנוגעים לתבנית יציאות, תסמינים שקשורים בביצוע יציאה וכן היסטוריה של עצירות או של סדק (fissure) באיזור פי טבעת.

• זהוי 'דגל אדום' כגון: עצירות מלידה או מספר שבועות אחריה, חולשה ברגליים, הרחבה של בטן וכן הקאות.

• בדיקה של הימצאות אבנים בצואה (faecal impaction) בילדים שסובלים מעצירות.

2. ברור הסיבות לעצירות:

• בעת הופעת 'דגם אדום' יש להפנות אל בדיקה דחופה אצל מומחה מתאים.

• במקרה של בעית גדילה יש לטפל בעצירות וכן לבצע במקביל ברור של צליאק- כרסת (Coeliac) וכן ל"תת פעילות של בלוטת התריס".

• בעת חשד של התעללות יש לטפל במקרה של עצירות ולבצע בירור אם אמנם מדובר בהיתעללות.

• בדיקת חלחולת (rectal examination) – צריכה להתבצע ע"י המומחה בעת חשד ל"מומים אנטומים", מחלת הירשפרונג (Hirschsprung’s) או ילדים בני פחות משנה עם עצירות ממקור לא ידוע שלא הגיבו לטיפול במשך ארבעה שבועות. אין לבצע בדיקת חלחולת בעת המצאות 'דגם אדום'.

• בדיקה בה לרוב אין להשתמש: מנומטריה (Manometry) או ביופסיה של החלחולת, אלא בעת מאפיין קליני של מחלת הירשפרונג או הסטוריה במשפחה.

3. נהול קליני:

• במקרים של אבנים בצואה – יש להציע טיפול פומי שכולל פוליאתילן גליקול (Polyethylene glycol) וכן אלקטרוליטים, ובמידה וזה אינו מסייע – תוספת של תרופות לשלשול. הקו האחרון לטיפול – תרופה במתן ל-חלחולת ו-חוקן נתרן ציטרט (Sodium Citrate). שימוש ב-חוקן פוספט מותר רק במסגרת ביה"ח.

• שנוי ב-דיאטה וב-אורח החיים – אינו מהווה קו ראשון לטיפול במצבים של עצירות. יש להמליץ על צריכה של נוזלים וסיבים בכמות מספקת, וכן על ביצוע פעילות גופנית באופן יומיומי.

מידע נוסף, באתר: רשלנות רפואית

רשלנות רפואית בהרדמה /הרדמה / מרדים


פורסם ב- 29 ביוני 2010 – 12:54 | מאת עו"ד טל נבו

רשלנות רפואית הרדמה

אילחוש הינו פעולה אשר מטרתה לצור טישטוש או חוסר הכרה אצל מטופל, כשהמטרה לטפל בו מבלי לגרום כאבים. את האילחוש ניתן לבצע ע"י שיטות שונות, כגון מתן תרופה נרקוטית. ישנם סוגים שונים של הרדמה, כשכל אחד מהם מיועד לביצוע פרוצדורה רפואית אחרת. רשלנות רפואית במהלך ההרדמה הינה מסוכנת כי היא יכולה לגרום נזק בלתי הפיך של מערכות גוף עד למוות.

פסק דין- פסקי דין- רשלנות רפואית בהרדמה

ת"א 28900/01 רואס נ' מ"י- התובעת נדרשה לעבור ניתוח קיסרי בלידת בנה הבכור. הרופאים הציבו בפני התובעת שתי אפשרויות, הרדמה אפידוראלית חלקית או הרדמה מלאה. התובעת בחרה לעבור הרדמה מלאה שכתוצאה ממנה סבלה מצרידות במיתרי הקול עקב הכנסת צינור ההנשמה (טובוס), שהתברר שהיא נזק תמידי למיתרי הקול כתוצאה מההרדמה. תובעת תבעה בטענה ל-אי הסכמה כי לא הובהרו לה הבדלים בין הרדמה חלקית להרדמה מלאה ולא הוסבר לה כי הרדמה מלאה עלולה לגרום נזק תמידי במיתרי קול. בי"מ קיבל את תביעתה של התובעת. בי"מ בחן קשר סיבתי וקבע כי גם אם היו מסבירים לתובעת נזקים אפשריים כהלכה עדיין היא הייתה בוחרת ב-ביצוע ניתוח תחת הרדמה כללית ולכן לא נפסק לה פיצוי מלא בגין הצרידות שנגרמה לה. הפיצוי לתובעת התבסס במקרה זה על פגיעה ב-אוטונומיה.

דוגמאות רשלנות רפואית הרדמה

ישנם סוגים שונים של הרדמה: הרדמה כללית, הרדמה מקומית, הרדמה אזורית. כל הרדמה יכולה להתלוות בתופעות לוואי וסיבוכים משלה. לעתים ישנו צורך בשילוב מספר סוגים של הרדמה לצורך הטיפול.

תביעות רשלנות רפואית הרדמה

• פגיעות כתוצאה מהחדרת צינור הנשמה אל קנה נשימה. פגיעה זו יכולה להיות להתבטא ב-מיתרי קול, כאבים בגרון, אי נוחות בליעה, בחילה, הקאה, מורסה, זיהום, נזקי שיניים או קנה נשימה, תיסמונת חום ממאיר, שוק אנפילקטי.

• ביצוע ההרדמה על ידי רופא מרדים שאינו מוסמך לכך

• רשלנות רפואית במתן תרופת הרדמה. מתן תרופה שאינה מתאימה מבחינת סוג ומינון ומבלי לבדוק את רגישות המטופל לתכשיר.

• היעדר הסכמה מודעת.

• רשלנות רפואית בבחירת סוג הרדמה שמתאימה אל פרוצדורה מסוימת. לדוגמה, על מנת למנוע תזוזה של מבוגר בזמן ניתוח קטן בעור מספיקה הרדמה איזורית. אך אצל קטין ייתכן שיהיה צורך ב-הרדמה כללית או לפחות ב-טשטוש.

• ביצוע הרדמה תוך סטייה מאמות המידה שנגזרות ממבחן "רופא סביר" ותוך הפרת חובת זהירות.

• תחושת אי נוחות, לחץ, אי תחושה, הגבלות בתנועה, זיהום, כאב גב, מורסה, כאבי ראש, פגיעה קבועה בגפיים או כיס שתן כתוצאה מהרדמה אזורית.

• אי הקפדה על בטיחות מנותח במהלך ניתוח.

• רשלנות בהתמודדות מיידית עם מצבי חירום שמתרחשים בזמן הניתוח או מיד לאחריו לדוגמה חזה אוויר.

• רשלנות בביצוע מטרות ותפקידי הרופא המרדים הכוללים: מניעת כאב בזמן הניתוח ואחריו, מניעת תזוזה של מנותח בזמן ניתוח, הרפיית שריריו של מנותח.

רשלנות רפואית פסקי דין


פורסם ב- 28 ביוני 2010 – 12:21 | מאת עו"ד טל נבו

רשלנות רפואית- פסקי דין

רשלנות רפואית הינו תחום שני בנזיקין תחת עוולת "הרשלנות" פסקי דין בנושא רשלנות רפואית נקבעים ע"י בית משפט שלום, מחוזי או עליון, לפי סטנדרט אשר בד"כ מונחה ע"י העליון. פסקי דין רשלנות רפואית יכולים לעסוק לדוגמא ברשלנות בזמן לידה או בזמן הריון, או אבחון שגוי או מאוחר של מחלה, רשלנות  רפואית בביצוע ניתוחים וכדומה. פסקי דין ברשלנות רפואית לפי חוק זכויות החולה יכולים לעסוק לדוגמא בטיפול רפואי לא שקוף או לא חשוף, בהפרת חובת סודיות או בהיעדר תעוד מסמכים רפואיים וכדומה.

דוגמאות- רשלנות רפואית פסקי דין:

רשלנות רפואית פסקי דין: ערעור אזרחי 6160/99 דרוקמן נ' בית חולים לניאדו- אימם של המערערים ניפטרה עקב כשלון בביצוע ניתוח חרום אשר נערך בה בביה"ח. התובעים הגישו תלונה למנכ"ל משרד הבריאות, שמינה ועדה לבדיקת האירוע שקבעה שהתנהגות הצוות הרפואי בדנן הייתה סבירה. המסמכים הרפואיים הרלבנטיים לניתוח שעברה והיו מונחים בפניה של הוועדה אבדו במהלך השנים ולא ניתן לאתרם. לאחר קביעת הועדה כי הצוות הרפואי נהג כשורה, החליטו המערערים להגיש תביעת רשלנות רפואית במתן טיפול לאימם. בית משפט עליון ציין כי ההלכה היא כי חובה על רופאים לדאוג ל-תיעוד של מימצאים וטיפולים בזמן אמת שמתייחסים לאל הטיפול בחולה וכן לשמירה של התיעוד הזה. בית המשפט מציין כי יש צורך בתעוד לא רק בשביל קיום מעקב רציף, ראוי ואחראי אחר התפתחות הדברים לשם קבלת ההחלטות המתאימות, אלא גם על מנת שיהווה ראיה לאירועים ולהתפתחויות אשר התרחשו בעבר.

להעדר התיעוד הרפואי יכולות שתהיינה 2 השלכות: אחת, הקמתה של עילה לתביעה עצמאית בשל "נזק ראייתי" אשר נגרם לתובע עקב אובדן מסמכים או אי תיעוד, כאשר היא כשלעצמה מקנה לתובע זכות לקבלת פיצויים, ושנייה שהיא העברתו של הנטל השכנוע, כלומר- על הנתבעים להוכיח כי לא הייתה רשלנות רפואית בטיפול. בית משפט עליון הורה במקרה זה להחזיר את התביעה לביהמ"ש המחוזי על מנת שיקבע מהו גובה הנזק הקשור סיבתית לרשלנות הנתבעים.

פסקי דין רשלנות רפואית מושפעים בעיקר מקביעותיו של בית משפט עליון אשר מתווה באותם פסקי דין, מה מצופה מרופא סביר וממערכת הבריאות, בעיקר לאור חוק זכויות החולה.

רשלנות רפואית פסקי דין: ת"א. 93/02 איתמר נ' מדינת ישראל- התובעים הגישו תביעה הפיצויים נכגד הנתבעות בשל נזק גוף שנגרם לו לפי טענתו במהלך הניתוח אשר עבר בבית חולים איכילוב שמופעל ע"י מדינת ישראל ועירית ת"א). במהלך שנת 2001 הרגיש התובע בגוש בידו הימנית ולכן גם פנה אל רופא. האורטופד שמטעם קופת חולים היפנה אותו אל בדיקת MRI. בהמשך לבדיקה זאת היפנה את התובע אל בדיקה נוספת- ביופסית מחט CT על מנת לקבוע אם אגן מדובר בגידול שפיר או ממאיר. הבדיקה הזו לא העלתה תוצאות חד משמעיות. בהמשך עבר התובע ניתוח להוצאתו של הגוש, כשבמהלך הניתוח בוצעה כריתה מלאה של הגידול, כולל גיד של השריר ביצפס אשר היה בתוך ריקמת הגידול. הדו"ח אשר חובר לגבי ניתוח זה קבע כי הגידול אינו ממאיר. לאחר ביצוע הניתוח הופיע אצל התובע שיתוק של עצב רדיאלי. בית משפט קבע כי הצוות הרפואי לא מסר לתובע את כל המידע הנדרש משום שלא הסביר לו שיש סיכוי שידו תישאר משותקת בעקבות הניתוח. בית המשפט פסק לתובע פיצוי של מאה אלף ש"ח.

פורום רשלנות רפואית


פורסם ב- 28 ביוני 2010 – 11:25 | מאת עו"ד טל נבו

פורום רשלנות רפואית

פורום הוא מקום לדיון ציבורי, זירת ויכוח, מסגרת לדיונים פתוחים, קבוצות דיון. כיום מתייחסים אל פורום גם כאמצעי לתקשורת שבין אנשים אשר בו ניתן להגיב, לשאול השאלות, לשתף האנשים בבעיה, לחפש תשובה, ועוד. פורומים או קבוצות דיון הם פופולריים כיום בעידן אינטרנט שבו זרימת מידע חופשי היא עצומה וכמעט לא מוגבלת. כיום ניתן למצוא פורום אשר יעסוק בכל נושא אשר עולה ברוחך, גם בתחום רשלנות רפואית עלח סוגיו השונים. פורומים יכולים להיות יעילים מאד לאדם לשם שיתוף בבעיה, מקורות למידע, התיעצויות ועוד.

חסרונות ב-פורום של רשלנות רפואית

יחד עם היתרונות הרבים של הפורומים, הפורומים מציבים גם בעיות וסכנות רבות. איננו יודעים מי האדם שעונה לנו, ואיננו יודעים מה השכלתו והאם העצה שהוא נותן לנו היא אכן עצה מועילה או שמא שלא בזדון מדובר בעצה מסוכנת ביותר. כמו כן, הפורומים כמובן אינם מהווים תחליף לחברה או לייעוץ אנושיים ומקצועיים בתחום הרלבנטי. יכול להיות מעניין מאד לבחון את המידע המסתובב בהם, אך לפעמים אין בידינו את הכלים המקצועיים להעריך את נכונות מידע זה. כללים אלו שנכונים לכל הפורומים, נכונים כמובן גם לפורומים העוסקים בנושא רשלנות רפואית בפלסטיקה..

כללי זהירות ב-פורום רשלנות רפואית

• יש שים לב באיזה פורטל פורום רשלנות רפואית נמצא. סיומת אינטרנט יכולה ללמד על אותו אתר אשר הגענו אליו ולעיתים גם על מהימנותו של המידע שבו. הסיומת co.il היא סיומת ישראלית מקובלת. באתר מסחרי יש לבחון את מידת מהימנות והאובייקטיביות של האתר או הפורום שבו אנו נמצאים.

• שימו לב מי מנהל את פורום רשלנות רפואית. חלק מהפורומים מנוהלים על ידי אנשי מקצוע וחלקם על ידי חובבים. שימו לב שמי שמנהל את פורום הרשלנות הרפואית שאליו נכנסתם הוא אדם מקצועי, ובעל ניסיון. עו"ד עם השכלה רפואית, או עו"ד בעל ניסיון בתחום הרשלנות הרפואית.

• ישנם תמיד בעלי מקצוע אשר ינסו למשוך אותך דרך פורום רשלנות רפואית לכיוונו- אך לפעמים זוהי מלכודת אשר תתעוררו ממנה מאוחר מדי.

• שים לב למידע אשר נמסר לך ב-פורום רשלנות רפואית ומי מוסר לך אותו. זכור שבעולם האינטרנט אינך יכול לדעת מי יושב מולך. בעולם וירטואלי ישנו תמיד סיכוי שאת העיצה לפיה יש לכם כאן מקרה של רשלנות רפואית שהפיצויעליו מגיע לסכומי עתק, נתן לך נער בן 16 ולא בעל מקצוע. שימו לב לניסוח התשובות ולנימוקן.

• אל תסתפק בתשובה אשר ניתנה לך ב-פורום רשלנות רפואית אינטרנטי. אם נעשה לך עוול ואה מרגיש שהטיפול שניתן לך היה רשלני פנה ליעוץ מקצועי אצל עורך דין שמתמחה בתחום רשלנות רפואית ואל תסתפק במידע אשר ניתן לך בפורום. כמו כן, גם אם אכן מדובר ב-פורום של עורכי דין לרשלנות רפואית, ביעוץ אינטרנט אין את אותם כלים אשר יש כאשר מדובר ביעוץ פנים אל פנים.

רשלנות רפואית בטיפול שיניים / טיפולי שיניים


פורסם ב- 24 ביוני 2010 – 14:57 | מאת עו"ד טל נבו

טיפולי שיניים עוברים כל האנשים בשלבים שונים של חייהם. שיניים בריאות מקרינות על איכות חיים ועל היגיינה אישית ולכן חשוב לכולנו לשמור על בריאות השיניים שלנו.

לרוב טיפולי שיניים, לא נגרמים עקב סיכון לחיי אדם, אלא אנשים פונים לטפל בשיניהם על מנת לגרום לחיוך שלהם להראות טוב יותר או כדי למנוע כאבי שיניים מיותרים.

כמובן שאסור לשכוח כי טיפולים כאלו יכולים להיות כואבים לא פעם, וזאת הסיבה שהרופאים משתמשים בהרדמה מקומית בעת הטיפול. ההרדמה יכולה להיעשות הן ע"י משיחת משחה מרדימה או זריקה מקומית לחניכיים.

בפסק דין של בית משפט העליון, הקובע הלכה במשפט הישראלי- דנ"א 7794\98 רביד משה נגד דניס קליפורד, היה מקרה ילדה, כאשר הייתה בגיל 5 שנים הגיעה לרופא שיניים ד"ר קליפורד לצורך טיפול השיניים. כדי לבצע הטיפול, החדיר הרופא חומר מרדים לתוך עוקר שזורם לכיוון המוח. חשוב להדגיש כי זריקות הרדמה הינו אירוע מוכר ומתרחש בכ-15% מטיפולי השיניים. הדבר היה גורם לתופעות לוואי שהיו עוברות לאחר מספר שעות. על מנת למנוע את התופעות לוואי היה אפשר להשתמש במזרקים שואבים, אך בפרקטיקה גם השתמשו במזרקים לא שואבים- וזה היה מקובל. בעקבות הטיפול נגרמו לילדה נזקים גופניים- חולשת גפיים בצד שמאל והפרעות נוירולוגיות. אף אחד לא חולק כי הנזק שנגרם הוא חריגים מבין החריגים ואפשרות התרחשותו לא הייתה ידוע בספרות הרפואית.

חשוב להדגיש כי הרופא המטפל הגיע מחו"ל וטיפל בילדה בהתנדבות בפרויקט שיקום העיר אשקלון והשתמש בציוד רפואי שהיה במקום.

השאלה הנדונה שפסק דין זה: האם השימוש במזרק רגיל לצורך ביצוע ההרדמה נופל בגדר של רשלנות רפואית? בית המשפט המחוזי קבע כי אין זה רשלנות רפואית כי השימוש במזרקים שואבים לא היה חלק מהפרקטיקה הרפואית וכי לא היה ניתן לצפות הנזק. משפחתה של הילדה ערערה לבית משפט העליון, והוא קבע כי הרופא כן היה רשלן כלפי הילדה. הוא קבע כי למרות שלפרקטיקה הרפואית הנוהגת יש משקל רב בקביעת התרשלותו של רופא, אך הוא לא מכריע וכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו. הוא קבע שגם אם לא הייתה אפשרות לצפות את הנזק שהתרחש לילדה, הרי הייתה לו אפשרות להשתמש במזרק שואב- שבוודאי היה מונע אף נזק קטן ביותר. הוא מדגיש כי בחישובי עלות מול תועלת- היה עדיף בכל מקרה להשתמש במזרק שואב ולמנוע כל נזק אפשרי מראש. כמו כן, הוא ראה כי הוראותיו של יצרן החומר המרדים אמרו במפורש כי יש להשתמש במזרק שואב. הדבר סותר את הפרקטיקה הרפואית באי שימוש במזרק שואב. מהסיבות האלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי הרופא התרשל בעת הטיפול הילדה רביד והוא אחראי לנזקים שנגרמו לה.

בית המשפט קבע שהוא מחזיר את התיק לערכאה קודמת- בית המשפט המחוזי- לצורך קביעת גובה הפיצוי, בנוסף הוא מחייב את המשיב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין של התובעים על סך 40,000 ₪.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית במתן טיפולי שיניים ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון בטלפון 052-4787850 או במייל legal1@bezeqint.net

רשלנות רפואית- תיקון כתב תביעה


פורסם ב- 22 ביוני 2010 – 12:21 | מאת עו"ד טל נבו

החלה בתיק שנושאו רשלנות רפואית

בשם התובעים: דיוויס, לאש; בשם הנתבעים: בן-שלמה, פדיוק.

בית המשפט המחוזי בירושלים

ת"א 06-8189

בפני: כב' השופט משה רביד

התובעים: פלונים

על-ידי ב"כ עו"ד דיוויס ועו"ד לאש

נגד

הנתבעים: 1. דוד ורדימון

2. שירותי בריאות כללית

על-ידי ב"כ עו"ד בן-שלמה

3. מדינת ישראל -משרד הבריאות

על-ידי ב"כ עו"ד פדיוק

החלטה

1.ביום 7.1.10 מיניתי את ד"ר נילי ינאי, רופאה בכירה ביחידת האולטרה סאונד ומיילדות בבית החולים הדסה עין כרם, כמומחית מטעם בית המשפט, בתחום האולטרה סאונד. המינוי נעשה במסגרת תביעת רשלנות רפואית אשר בה מיחסים הקטינה ואמהּ לנתבעים מחדלים במעקב, בבדיקות ובאבחון הרפואי בעת שטיפלו בהריונה של האם ועקב כך נולדה הקטינה עם שיתוק מוחין קשה, חוסר שליטה על הסוגרים, עיוורון, אספירציות חוזרות עם דלקות ריאות חוזרות ואפילפסיה קשה. ביום 13.4.10 הגישה המומחית חוות דעת מטעמה. לדעת המומחית, ד"ר נילי ינאי התובעת סובלת מ-Ponto Cerebelar Hypoplasia (תת התפתחות של המוחון).

2.ביום 9.5.10 הודיע עו"ד דייויס, ב"כ התובעות, כי בדעתו להגיש כתב תביעה מתוקן בהסתמכו על האמור בתקנה 136 (להלן – התקנה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות) המעניקה לבעל דין זכות להגיש כתב תביעה מתוקן לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה שמונה על-ידי בית המשפט. בהחלטה שנתתי קצבתי לתובעות שבעה ימים להגשת כתב התביעה המתוקן. לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, הגיש ב"כ הנתבעות 2-1, עו"ד יעקב אבימור, בקשה למחיקת כתב התביעה המתוקן, החורג, לדעתו, מהמסגרת המותרת להגשה בזכות של כתב תביעה מתוקן. מפאת קוצר הזמן לא ביקשתי תגובה לבקשה וקבעתי מועד לשמיעת טענות הצדדים בעל-פה.

3.מאחר שהדיון שלפני סב על פרשנות התקנה, אביא תחילה את נוסחה:

"בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום".

אדון, אפוא, בטענות הנתבעים 2-1, אליהן הצטרפה גם ב"כ הנתבעת 3, עו"ד מורג-פדיוק.

4.הנתבעים 2-1 טוענים כי התובעות ניצלו את זכותן לתקן את כתב התביעה לא רק לאור האמור בחוות הדעת, אלא העלו בכתב התביעה המתוקן עובדות, טענות ומסקנות שאין קשר בינן לבין חוות דעת של ד"ר נילי ינאי, כגון טענות הקשורות למסמכים שאבדו ונמצאו והועברו לידי לב"כ התובעות, טענות עובדתיות נוספות על התרשלות הנתבעים שאין להן זכר בחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי, טענות העומדות בניגוד לממצאים עובדתיים שקבעה ד"ר נילי ינאי וסעיפים הנוגעים לחוות דעתו של המופתי בדיר פואד מורשאד. כמו כן נמחקו מספר משפטים ממכתב התביעה המקורי ללא כל הסבר. בדיון בעל-פה חזרה עו"ד בן שלמה על הטענות הללו. עוד טענה ע"ד בן שלמה, כי אם חפצו התובעות לתקן את כתב התביעה לאחר שנמצאו המסמכים שאבדו ונמצאו בחודש ינואר 2010, היה עליהן להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולא להסתפק בהגשת חוות הדעת המתוקנת של פרופ' אלכס שינפלד מיום 16.3.10. אין אפשרות לנצל את הפתח הצר שמתירה התקנה להגשה בזכות של כתב תביעה מתוקן ולהעלות טענות הנובעות מהמסמכים הללו, שאין קשר בינם לבין חוות הדעת. לאור האמור, חזרה ובקשה עו"ד בן שלמה למחוק את כתב התביעה המתוקן.

5.ב"כ התובעות, עורכי הדין דייויס ולאש, טענו כי רוב האמור בכתב התביעה המתוקן עומד באמות המידה של התקנה. עוד טענו ב"כ התובעות, כי המסמכים שנמצאו לא היו ברשותה של ד"ר נילי ינאי, עת כתבה את חוות דעתה, ולכן המועד להגשת חוות דעתהּ טרם חלף; יש אי דיוקים בקביעות העובדתיות בחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי; אובדן המסמכים, שנמצאו בינתיים, גרם לתובעות נזק ראייתי; לו הרופאים שטיפלו באם היו אומרים להּ כי לא ניתן לגלות את המום בשלבים הראשונים של ההריון אלא בשליש השלישי או לאחר הלידה, היא היתה מפסיקה את ההריון. המשפטים שנמחקו מכתב התביעה המקורי נמחקו כי התובעות אינן עומדות על מה שנמחק.

= 2 =

6.בבר"ע (חיפה) 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף, לא פורסם (5.12.06), דן השופט עמית (כתוארו אז), בפרשנותה והיקף התפרסותה של התקנה. לדברי השופט עמית, הזכות לתקן חלה רק כאשר מונה מומחה מטעם בית המשפט והלה מגיש את חוות דעתו, שאז קמה הזכות לבעל דין לתקן את כתב תביעתו. צריך שתהא זיקה בין התיקון לבין חוות הדעת. ניתן לתקן כתב תביעה בזכות רק כאשר מתגלות לבעל הדין עובדות חדשות מחוות הדעת.

ברע"א 2792/05 מנאע נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם (25.7.05), אמר השופט גרוניס:

"תקנה זו מתירה לבעל דין לתקן את כתב טענותיו בעקבות הגשת חוות דעת מומחה בלא צורך בקבלת רשות מבית המשפט. התקנה נועדה למצב דברים בו מתגלות לבעל הדין עובדות חדשות מחוות הדעת, וספק אם יש לה תחולה במקרה כגון דא, בו העניין שלגביו מתבקש התיקון נכלל בחוות הדעת לבקשת בעל הדין עצמו".

האם רשאי בעל דין לתקן את חוות דעתו בניגוד לאמור בחוות הדעת. הנשיאה גילאור הסתמכה על לשונה של התקנה "לאור האמור בחוות הדעת", וקבעה בבבש"א (חיפה) 8327/06 לינצקי נ' שירותי בריאות כללית, לא פורסם (4.10.06), כי "תקנה 136 נועדה למצב דברים בו מתגלות לבעל הדין עובדות חדשות מחוות הדעת". מטרת התיקון היא לתקן את כתב התביעה כאשר בחוות דעת המומחה מתגלות לבעל דין עובדות חדשות אשר לא ידע עליהן קודם לכן. דוגמא לזכות לתקן כתב תביעה, כאשר מומחה שהתמנה על-ידי בית המשפט לגלות ליקויי בניה מתאר בחוות דעתו ליקויי בניה שלא פורטו בכתב התביעה. זו נסיבה המזכה תובע לתקן את כתב תביעתו.

פרשנות זו, בכל הכבוד, נראית לי. תיקון כתב תביעה ללא נטילת רשות הוא חריג. בדרך כלל תיקון כתב תביעה עובר את המסננת של בית המשפט (ראו תקנות 92-91 ו-143(1) לתקנות). המסגרת הדיונית נקבעת לפי האמור בכתבי הטענות. אלה קובעים את הפלוגתאות ואת המוסכמות. בית המשפט יתיר את תיקון כתב התביעה לאחר שהוא בוחן מה הן השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת וזאת על מנת למנוע דיון עקר וללא תועלת. כפי שאומר השופט אור בת"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998):

"מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל-דין מבקש לתקן את כתב-תביעתו, כך שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין – נעתרים לו ברוחב לב… ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמה לכך היא טענת התיישנות" (ראו גם שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 111-110 (תשנ"ט-1999).

תיקון שלא עבר את המסננת האמורה עלול לגרום לתקלות, להארכת הדיון שלא לצורך ולסרבולו – במיוחד אם הבקשה הוגשה בשלב מאוחר של שמיעת הראיות ואם יותר התיקון יתארך הדיון או אם בית המשפט התבקש לפסוק בעילות חדשות. מתן יד חופשית לתיקון כתב תביעה בכל שלב של שמיעת הראיות עלול גם לגרום לפגיעה בכלל הנזקקים לשירותי בית המשפט (ע"א 498/83 אמישרגז החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' מלבין, פ"ד מב(4) 269, 274 (1988); רע"א 8196/09 שוורץ נ' ד"ר מלאך גבריאל, לא פורסם (24.11.09; רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם (21.3.06); רע"א 11348/05 הזרע ג'נטיקס בע"מ נ'אגן יצרני כימיקלים בע"מ, לא פורסם (1.1.06); רע"א 10005/08 צויר נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, לא פורסם (29.3.09)).

7.תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, לא קשרה את הזכות לתיקון כתב התביעה לתוכנה של חוות הדעת, אלא סייגה את הגשתה במועד בלבד (ע"א 644/71 שאבי נ' בן יצחק, פ"ד כו(2) 291, 294 (1972). השינוי בתקנות נעשה כדי שהזכות לתקן לא תהא רחבה מידי ושיהא קשר בין התיקון לחוות הדעת, בכך נשמר האיזון בין הצורך בחשיפת האמת לאור העובדות החדשות שגילה המומחה מטעם בית המשפט לבין הצורך למנוע שימוש לרעה בזכות התיקון.

8.עיון בסעיפים שלהוספתם מתנגדת ב"כ הנתבעים 2-1 מראה כי הדין עמה. אין מדובר בעובדות שהתגלו לתובעות מחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי, אלא בעובדות ומסקנות הנוגדות את חוות הדעת של ד"ר נילי קינן או בעובדות המתבססות על מסמכים וצילומי אולטרה סאונד שאבדו בידי הנתבעים 2-1 ונמצאו בחודש ינואר 2010, או לחוות הדעת של המופתי בדיר פואד מורשאד, שהוגשה מטעמם.

9. אעבור לדיון פרטני בכל אחד מהסעיפים שהוספו או נמחקו מכתב התביעה המתוקן:

(א) התוספת בפסקה השניה, בעמוד הראשון לכתב התביעה המתוקן: "ובהפרת חובת הגילוי כלפי הנתבעת 2", אינה עובדה חדשה העולה מחוות דעתה של ד"ר נילי קינן (ראו סעיף 45 לכתב התביעה המקורי).

(ב) בסעיף 20 – אין להתיר את המחיקה ואת התוספת מאותו הטעם (ראו סעיף 44 לכתב התביעה המקורי).

(ג) כך גם התיקון בסעיף 23. אין האמור בתוספת – שבה נאמר: כי לא הוסבר לתובעת 2 כי הבדיקה נדחתה לעוד

= 3 =

ארבעה שבועות בשל סיבה טכנית של תנאי רזולוציה – עובדה חדשה שהתגלתה בחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי (ראו גם האמור בעמ' 6 לחוות דעתו המקורית של פרופ' אלכס שינפלד). לפיכך, אין מקום למחיקת חלק מהסעיף והוספת חלק אחר.

(ד) מאותו הטעם אין להתיר את התוספת: "רוחב הצרבלום לא נמדד" בסעיפים 26-25.

(ה) סעיף 37 סיפא אינו עובדה העולה מחוות הדעת של ד"ר נילי קינן, אלא ממצב עובדתי המאוחר להגשת כתב התביעה ולכן אין להתירו.

(ו) סעיפים 43, 44, 47, ו-49 עניינם ציטוטים מחוות הדעת של פרופ' אלכס שינפלד.

מדובר במסקנות של המומחה מטעם התובעים, ולא בעובדות חדשות שהתגלו בחוות דעתה של ד"ר נילי קינן.

(ז) התוספת בסעיף 48, בדומה לתוספת בסעיף 20 – דינה להימחק מאותו הטעם שהתוספת בסעיף 20 נמחקה.

(ח) סעיף 53 ימחק שכן עניינו הוא חוות דעתו של המומחה מטעם התובעות לדין המוסלמי, ואין בינו לבין חוות דעתה של ד"ר נילי קינן ולא כלום.

(ט) ב"כ התובעים הצהירו כי הם מוותרים על החלק שנמחק בכתב התביעה המתוקן בסעיפים 19 סיפא, ו-52 סיפא, לכתב התביעה המקורי. דא עקא, הדבר היה צריך להיעשות או בעל-פה במסגרת קדמי המשפט או בבקשה לתיקון כתב התביעה ולא אגב הגשת כתב תביעה המתוקן בזכות.

(י) התוספת בסעיף 61: "או לחילופין, אילו היו מעמידים אותם על הסיכוי הנמוך לאיתור המומים במהלך ההריון כקביעת המומחית מטעם בית המשפט (ההדגשות שלי – מ' ר'), היו מחליטים על הפסקת הריון ומונעים את הבאתה לעולם של התובעת במומה", אין לאמירה זו יסוד ושורש בחוות דעתה של ד"ר נילי ינאי (עמ' 6). לא זו אף זו: אין מדובר בעובדה אלא במסקנה מהעובדות הנוגעות למהלך ההריון והטיפול בתובעת 2.

(יא) כך הדבר לגבי האמור בסעיף 67. אין מדובר בעובדות חדשות שהתגלו לתובעות מחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי, אלא למסקנות שלהן טוענות התובעות ללא קשר לחוות דעתה של ד"ר נילי ינאי.

(יב) בסעיף 70 התוספת: "באי ביצוע מדידות של הצרבלום בבדיקות על שמע המכוונות…", אינו עובדה חדשה הנובעת מחוות הדעת. לא עוד אלא שד"ר נילי ינאי קבעה עובדה הפוכה מזו שלה טוענות התובעות.

(יג) סעיפים 71 ו-92 אין להם קשר לחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי. מדובר בטענה של אובדן ומציאה של מסמכים שהיו במשמורתם של הנתבעים 2-1. לאחר שהמסמכים נמצאו הם הועברו לידי ב"כ התובעות.

(יד) סעיף 82, פסקאות יא-יד, כה, כח ו-לב, המייחסים התרשלות לנתבעים, אינן עובדות שעולות מחוות דעתה של ד"ר נילי ינאי.

10.לאור האמור, יש למחוק את כתב התביעה המתוקן. התובעות ישלמו לנתבעות 2-1 שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, כ"ד סיון תש"ע, 06/06/2010, בהעדר הצדדים.